דגל הדיו /מעובד על פי "עד דגל הדיו" / אברהם אדן (ברן)

 

ב־6 במרץ התחיל המרוץ. קו הסיום היה אילת, שאז עוד קראו לה אום רשרש. שני כוחות צבא ישראליים יצאו במטרה לכבוש את האזור - חטיבת גולני וחטיבת הנגב. כעבור 4 ימים השיגה חטיבת הנגב את גולני, והתקרבה אל אילת.

 

בבוקר של ה־10 במרץ 1948 קלט נחום, קַשָּׁר של חטיבת הנגב, מברק חשוב. הוא רץ למשרד של המפקד: "ברן, קלטתי מברק, שבו הורו למפקד הבריטי של אום רשרש לפנות את הבסיס." המפקד "ברן" (שמו האמתי היה אברהם אדן) הבין שחייליו יגיעו ראשונים למשטרת אום רשרש. הוא התכונן לקרב קשה לכיבוש המשטרה. "מוכרחים," כך חשב לעצמו, "לכבוש את הבסיס לפני שכוחות ערביים יבואו להשתלט על המקום!"

נחום הקַשָּׁר החזיק חבילה בידו. הוא החל להתיר אותה ואמר: "אנחנו כבר קרובים ממש למשטרת אום רשרש, אבל הבוקר התברר לנו ששכחנו להצטייד בדגל הלאום." ברן חשב לעצמו: "מה נעשה כשנגיע אל המקום? אחרי שיעלה בידינו לכבוש את המקום, כיצד נוכל להראות שהמשטרה נמצאת בידינו?" נחום המשיך: "מצאנו פתרון, אלתרנו! פועה המזכירה שלי לקחה סדין. היא מצאה הדפס של מגן דוד על גבי תיק עזרה ראשונה של חיל האוויר. היא תפרה את המגן דוד באמצע הסדין. אחר כך ציירנו בדיו שני פסים. זהו! קבל את הדגל ו'דיר באלאק' (תיזהר לך!), אם לא תגיע ראשון ותתלה את הדגל שלנו באום רשרש!"

 

"אעשה כמיטב יכולתי" ענה ברן. ברן קיפל את דגל הדיו בתרמיל בין הגופייה לחולצה. "מה אתה עוד כאן, עוד לא זזת?" גער נחום בברן כשחיוך על פניו. חטיבת הנגב ומפקדם ברן יצאו לדרך. השמש להטה, ושרב כבד הקשה על החיילים.

הם התקדמו עוד ועוד אל עבר המטרה, וככל שהם התקרבו גבר המתח. 

 

לפתע נראה מפרץ ים סוף! ים כחול מציץ בין הרי גרניט ומנגד העיירה עקבה. איזה נוף מרהיב! הכוחות חזרו אל החיילים העייפים, והם התקדמו במהירות אל עבר משטרת אום רשרש. "המשטרה ריקה!" צעק אחד החיילים! קשה היה להאמין! המשטרה הייתה ריקה! נדמה היה שהמקום מחכה לנו שניכנס! נמנע הקרב הקשה שמפניו חששנו! התחבקנו, לחצנו ידיים ולא ידענו כיצד לבטא את שמחתנו.

 

"ברנצ'יק, שלוף את הדגל" - אמר נחום וניגש למוט הדק והעקום... ברן הוציא את דגל הדיו מחולצתו וניגש לתורן. כמה מהחיילים ניגשו לתמוך במוט, אחרים עמדו מהצד ומיכה צילם. ברן היה עייף מאוד, אבל בשארית כוחותיו הוא טיפס בזריזות על המוט. הוא קשר את הדגל אל התורן והחליק למטה.

 

לרגע היה שקט סביב. כולם הרגישו שזהו רגע חשוב. אף אחד לא ידע מה לעשות ברגעים היסטוריים שכאלה. המדינה היהודית שלנו מגיעה עד מפרץ ים סוף! ואז שאל סשק'ה, אחד החיילים: "ומה עם שירת 'התקווה'?" הוא פתח בשירה, השאר הצטרפו ועברו לדום.

 

שאלות:

·       למה היה חשוב להניף דגל?, אף אחד לא ראה אותו הייתה שם שממה...

·       האם הייתה מספיקה כרזה במקום הדגל? למשל: עם ישראל חי...

·       מה הוסיפה ההנפה על הניצחון בקרב?

 

חזרה לדף יום העצמאות הראשי