I'm a title. Click here to edit me

 

I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It’s easy. Just click “Edit Text” or double click me to add your own content and make changes to the font. Feel free to drag and drop me anywhere you like on your page. I’m a great place for you to tell a story and let your users know a little more about you.

This is a great space to write long text about your company and your services. You can use this space to go into a little more detail about your company. Talk about your team and what services you provide. Tell your visitors the story of how you came up with the idea for your business and what makes you different from your competitors. Make your company stand out and show your visitors who you are.

 

At Wix we’re passionate about making templates that allow you to build fabulous websites and it’s all thanks to the support and feedback from users like you! Keep up to date with New Releases and what’s Coming Soon in Wixellaneous in Support. Feel free to tell us what you think and give us feedback in the Wix Forum. If you’d like to benefit from a professional designer’s touch, head to the Wix Arena and connect with one of our Wix Pro designers. Or if you need more help you can simply type your questions into the Support Forum and get instant answers. To keep up to date with everything Wix, including tips and things we think are cool, just head to the Wix Blog!

נתן שרנסקי, "לא אירא רע",

הוצאת ידיעות אחרונות 1989

לאחר שנגזר דינו להישלח לסיביר, קם שרנסקי ואמר לשופט:

אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. 
אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה.

 

מקורות

 

הראי"ה קוק, מתוך ההקדמה לפירוש ההגדה של פסח

 

ההבדל שבין העבד ובן החורין איננו רק הבדל מעמדי, שהאחד הוא משועבד והשני בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהפך- בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החרות הצביונית (המהותית) היא אותה הרוח הנישאה שהאדם, וכן העם בכלל, מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית- במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב...

עבדים/ ברי סחרוף

 

על נהר אספירין ישבנו 
במקומות המוכרים 
לא שומעים לא רואים 
כאילו אנחנו אוויר 
עוד מעט ייגמר הסרט  
בקרוב המציאות 
התמונה מטושטשת 
והצליל לא ברור

כי כולנו עבדים אפילו 
שיש לנו כזה כאילו 
פותחים פה בגדול 
ומחכים לעונג הבא 
כולנו מכורים של מישהו 
שמבקש עכשיו תרגישו 
פותחים פה גדול ומחכים 
למנה הבאה

חלונות ראווה יפים פה 
זה הכול למכירה 
גם אנחנו תלויים 
עם פתקי החלפה 
אז מה נעשה עם הכעס הזה 
מה יהיה עם הקנאה 
כולם רוצים להיות חופשיים
אבל ממה אלוהים ממה?

 

נושאים לדיון העולים מהשיר עבדים:

* למי או למה אנחנו משועבדים?

* מה משבש את הבחירה החופשית שלנו?

* מה יכול לעזור לנו להשתחרר מהעבדות המודרנית המתוארת בשיר?

תפילה בפתיחת הדלת לאליהו -

המהר"ל מפראג

נראה בטעמא דהך מנהגא שפותחין את הדלת, שכיון שההלל נרצה בא לעורר רחמים ורצון העליון עלינו שנזכה להיות נרצה לפני הקב"ה והוא יתרצה אותנו ויגאלנו בגאולה שלמה.  לפיכך אנו מתחייבים להודיע לבנינו ולפרסם מה שקבלה בידינו בן הנביאים שטרם שיבוא הגואל צדק יקדים אליהו הנביא לבא לבשר לנו הגאולה,  ולפיכך נוהגין כאן לפתוח הדלת לכבודו של אליהו הנביא וגם למזוג לכבודו כוס מיוחד כוס ישועה של הגאולה העתידה, הכל כדי לפרסם בפני בני ביתו ולהודיעם שהגאולה השלמה תלויה בביאת אליהו הנביא מקודם לבשר הגאולה, והתגלות אליהו הנביא תהיה האות על ביאת הגואל צדק כמו שכתוב "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך", ועל פי טעם זה הנהגתי לומר בעת פתיחת הדלת תפילת הרחמן עם הפסוקים המורים על ענין זה:

הרחמן הוא ישלח לנו במהרה את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות. כאמור:  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְדֹוָד הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם: ונאמר  הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת:

 

 

אני עבד - מאיר אריאל

"אני עבד נרדף. זה ברור. אפילו יותר עבד מהעבדים של ימי קדם. כי הם לפחות ידעו שהם עבדים. אני עוד מדמה לחשוב שאני יצור חופשי. אני אפילו יותר עבד מבהמה של שומר שבת, כי היא לפחות נחה בשבת. האמת שלמעשה אני חופשי. אפילו שכל החופש שלי מסתכם בבחירת האדונים שיגידו לי מה לעשות. אבל זה חופש. חופש הבחירה. חירות המחשבה. עצמאות הדמיון. דרור ההחלטה. אני בוחר את אדוני ואת מעשי בכל רגע ורגע. יהא זה נשיא, מנהל עבודה, אשה, התמכרות – אני הוא הבוחר אני הוא המרוויח, אני הוא המשלם את המחיר.
 רק שלאחרונה מצטמצמת יותר ויותר חירות הבחירה שלי. מאחורי כל המכשיריות המנצנצת הזו יש מזימה אפלה להשתלט על המחשבה שלי, על הדימיון שלי ועל האנושיות שלי, להפנט אותי ולשתול בי החלטות הרצויות למישהו, אני רק אדמה שאני הוא המחליט. שמים לי מחיצות בין עובדות כדי שלא אחבר ביניהן ושלא אגיע למסקנות לא רצויות. מפציצים אותי באסונות ואלימות ומוות בגודש ממכר, כדי שאהיה שווה נפש לגורל זולתי. תוקעים לי את השלט-רחוק הזה ביד, שאחליף ערוצים כאוות נפשי וארגיש כשולט במצב, אך מכל ערוץ יורים בי את הפקודות הסמויות האלה שנתקעות בתת-ההכרה שלי ומחכות לגירוי חיצוני בעוד אני הולך ונהיה גוש עמום של עצבים חשוכים מריצוד הקרינה. אני הולך לגמור בתור מכונה שפועלת לפקודות הנשלחות אליה מכל המכשירים האלה. עבד ד’עבד. שאדוני סמויים מן העין, ועבדותו מחופשת לחופש. אז אם אתה עבד, אני שומע את עצמי אומר, לפחות בחר לך אדון ראוי לשמו".

 



מישהו שכח לסגור את הכלוב 
מישהו שכח את הדלת פתוחה 
אולי גם אנחנו שכחנו לעוף 
בורחים מהאור אל חסות חשיכה 
ונוקפים הימים זמן כמו רוח נושב 
לפעמים זה עולה אבל מה זה חשוב 
לכל היותר מפרפר לו הלב 
וחוזר אל סיפור הציפור והכלוב 

מה זה חופש? מה עושים איתו?! 
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה 
כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה 
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה
 

 

נושאים לדיון העולים מהשיר:

* למה הציפור לא יוצאת לחופשי? 

 

מה קשה בלהיות חופשי? 

 

תנו דוגמאות ל'כלובים' שמונעים מאיתנו להיות חופשיים

 

חברו בית נוסף לשיר

הציפור והכלוב/ שלום חנוך
מישהו שכח לסגור את הכלוב 
מישהו שכח את הדלת פתוחה 
הציפור הקטנה יכולה לעוף 
אבל מה זה קרה לה, היא לא בטוחה 
מה שם מחכה לה בעצם בחוץ 
אם תמצא מזונה או צמרת נוחה 
אם אורבת סכנות... ואימת הבדידות... 
וממה תתקיים, האם יש בכוחה?! 

מה זה חופש? מה עושים איתו?! 
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה 
כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה 
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה 

ניתן ליצור קשר בכתובת
tochokevaro@gmail.com
ושמחת בחגך

© 2015  כל הזכויות שמורות

לתוכו כברו

Proudly created with Wix.com