על הפיוט (מתוך אתר "פיוט")

פיוט לט"ו בשבט שחיבר ר' יוסף חיים (ה"בן איש חי"), גדול חכמי בבל בדורות האחרונים. הפיוט מצוי ברפרטואר של יהודי בבל ומרוקו. הוא נשען על הרעיון, שמקורו בספר תהלים, שהצומח כולו שר לה'. ואף יתרה מזאת, ההתחדשות של הטבע מולידה שיר חדש- מילים המסיימות כל בית. הפייטן משבח את האל מצד אחד בכינויים הקושרים אותו למרומים, כמו "שוכן ערבות", "רם... בשמי מעונים", "דר מעונה", ומצד שני מפרט את שבחו באמצעות הפירות שבשבעת המינים: גפן, זית, תמר תאנה ורמון ובאמצעות לשון הברכות השונות שהוא משבץ בשירו. הוא אף בוחר לחתום בראשי הבתים באקרוסטיכון "אברך יה חזק" ובכך מעצים את תחושת ההלל והברכה.  ט"ו בשבט, כמו כל ראש שנה, הוא גם יום של חשבון נפש, והמשורר שוזר בשיר את רעיון התשובה שתביא לגאולה ולקירוב בין הבנים והאבות.

נצח ישראל, פרק ז'/מהר"ל:

 

...כי באמת האדם נקרא עץ השדה דכתיב כי האדם עץ השדה (דברים כ'), רק שהוא אילן הפוך כי העץ שורשו למטה תקוע בארץ, ואלו האדם שרשו למעלה כי הנשמה הוא שורש שלו והוא מן השמים. והידים הם ענפי האילן, הרגלים הם ענפים על ענפים, גופו עיקר האילן. ולמה הוא אילן הפוך כי העץ שורשו למטה כי העץ חיותו מן האדמה, והאדם חיות נשמתו מן השמים...

שיחה / דן פגיס

 

ארבעה שוחחו על האורן.

אחד הגדיר אותו לפי הסוג, המין והזן.

אחד עמד על מגרעותיו בתעשיית הקרשים.

אחד צִטט שירים על אורנים בכל מיני שפות.

אחד הכה שורש, הושיט ענפים ורשרש. 

פרופ' עסיס נולד בחלב "אני האח השמיני מבין תשעה אחים, שנולד בחלב למשפחה שהייתה מאוד מבוססת ואמידה ועשתה את הונה מעסקי מסחר. המשפחה הקפידה לקיים אורח חיים דתי מאוד. אני זוכר ,,,ט"ו בשבט, היה אחד החגים המרכזיים בקהילה. לפני החג, נהגה אם המשפחה לתפור שקית בד מרהיבה לכל ילד ולשים בה פירות יבשים. בחג עצמו נהגו הילדים להסתובב עם השקית אותה פתחו במהלך סעודה ט"ו בשבט חגיגית".

עולמות | סיון הר שפי

הפירות החיים, תינוקות סמוקי לחי

והפירות היבשים, קמוטי אור, מלאי זכרונות

הפירות החיים, בכל נפח הביטחון

והפירות היבשים, בדקות האמונה

הפירות העזים, עוקצים בלשון

מתיזים רסס חי לעיניים

והפירות היבשים, נחמה

צימוקי דמעות,

טעם המתינות וההמתנה, טעם נצח.

הפירות החיים, מטבעות לשון מצלצלות

על העץ טרם קטיפה

הפירות היבשים מטבעות דמומים בעפר

היודעים מאין ולאן

הממתיקים סוד.

אמנון שמוש

{ מתוך הספר "תמונות מבית הספר העממי" }

והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות שאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב. אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? (כתבתי שלושה סימני שאלה, אחר כך מחקתי שניים). השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

עץ הזית 2002 / אגי משעול

 

 

תקעו אותו בין שלושת עצי קוקוס

על מצע אדמדם של טוף מההום סנטר

באמצע צומת שהפך בין לילה

לכיכר.

נהגים הממהרים לביתם

יכולים אולי לראות אותו מבעד לשני

כדי חרס

נוטים על צדם

אבל אין להם זמן לספור המפתל

העולה מגזעו

או צמרתו הגזומה בהומור של קבלנים

ואין הם יכולים לנחש את שורשיו

המגששים נבוכים

באדמה הזרה,

לופתים עוד כמו צידה לדרך -

אדמת-אם שדבקה בם.

בהמולת החישוף.

זיתיו המושטים לאין דורש משחירים

את פני

ושום ורדים ננסים לא יסיחו את לבי

מן הבושה.

ניתן ליצור קשר בכתובת
tochokevaro@gmail.com
ושמחת בחגך

© 2015  כל הזכויות שמורות

לתוכו כברו

Proudly created with Wix.com