תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ
תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ
תשרי חשוון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול
מוֹלֶדֶת
יאיר שטרן
הֲרֵי אַתּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, מוֹלֶדֶת,
כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשׂרָאֵל.
שִׁפחָה שַׁחָה, כּוֹרַעַת וְאוֹבֶדֶת,
אֲנִי לָך בַּעַל וְגוֹאֵל.
וְרָחֲקוּ מִמֵּך מְבַלְּעַיִך
בְּחַיַּי. וּבְמוֹתִי
אֲנִי - רֹאשִׁי אָלִין בְּחֵיק הָרָיִך;
אתּ-בְּדָמַי לָעַד תִּחיִי.
וְלִקרָאתֵך מַלכָּה, לִבִּי חָרַד עֵת
תִּפאַרתֵּך פִּי יְמַלֵּל.
הֲרֵי אַתּ מְקֻּדֶּשֶׁת לִי, מוֹלֶדֶת,
כְּדַת מֹשֶה וְיִשׂרָאֵל!
עמנואל לווינס, "מדינת ישראל ודת ישראל", חירות קשה,
חשיבותה של מדינת ישראל איננה בקיומה של הבטחה עתיקה, ואף לא בראשיתה של תקופת ביטחון חומרי שהיא עשויה לציין... אלא בהזדמנות הניתנת סוף סוף למימוש תורתה החברתית של היהדות. העם היהודי השתוקק לארצו ולמדינתו לא על שום העצמאות חסרת התוכן שציפתה לו בהן, אלא על שום יצירת חייו שיכול היה להתחיל בה סוף סוף... אחרי הכל היה זה איום להיות העם היחיד המגדיר עצמו באמצעות תורת צדק והיחיד שאינו מסוגל ליישמה. זהו הקרע וזהו המובן של הגולה.
... מעצם זאת כבר יש חריגה מעבר לאירוע הפוליטי גרידא. ולבסוף – על בסיס זה אפשר להבחין בין יהודים דתיים ליהודים שאינם דתיים. הניגוד כאן הוא בין אלה השוחרים מדינה לצורך הצדק לבין אלה השוחרים צדק לשם הבטחת קיומה של המדינה.
בראשית פרק יב
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
רש"ר הירש בראשית פרק יב
"ארץ", "מולדת" ו"בית" הם הקרקע לצמיחת האישיות. "ארץ" היא ארץ המולדת; בארץ המולדת מתגבשת הלאומיות - על כל ההשפעות הגופניות, הרוחניות והמוסריות הגלומות במושג זה. הארץ "ארוסה" לנו, היא "ערש" ילדותנו, היא "ערס" ועריבה בה נוצרנו, היא כח "נערץ", ואיש לא יימלט מהשפעתה. הארץ היא "עריסתנו"; עליה פרושים השמים, ובהם עתידנו בבחינת "שָם". ובכן, הארץ מטביעה על האישיות את חותם הלאומיות; בה יטול הפרט את חלקו בכבוד האומה ובעצמתה. - "מולדת" היא עיר המולדת; היא מעניקה לאדם מעמד אזרחי ועצמאות. - "בית" הוא רשות היחיד; בבית תפרח האישיות הפרטית, ובו היא תזכה לפיתוח ולטיפול אינדיבידואלי; "בית" קרוב ל"בגד", "פקד". הבגד הוא מעטה הדוק לגוף, המציג את האדם ומגן עליו, וזו גם משמעות "בית".
אלי עמיר, מפריח היונים:
על איזו מולדת אכתוב? על הרחוקה, שאבא אומר שהיא מולדת הקבע, או על הקרובה, הארעית לדבריו, איזו משתיהן שלי? זו שלא הייתי בה מעולם או זו שגדלתי בה ואני מכיר כל סמטה בה? זו שאיסמעיל אומר שהיא לא שלי והוא רוצה לגרש אותי ממנה, או זו שאבו אדואר אומר ששלנו היא ואסור לעזוב אותה? עלי לדבר שוב עם אבא. יש שנדמה לי שעדיין לא הצלחתי לעמוד על טיבו של החלום הזה על המולדת ההיא, הייתכן שיהיו שתי מולדות לאדם אחד? גשמית ורוחנית, כדברי חיאוי? ומה היא מולדת ואהבת המולדת, לעזאזל? בני-אדם, אדמה. פרחים. נהרות. ריחות. ריחותיה של עיראק שלי. לפעמים נדמה שהם אופפים ומחבקים כמו רחם. מעירים תשוקה להתמכר להם בלי מחשבות, בלי התנגדות, להיטמע, להיבלע, לאהוב אותם בפשטות, בלי סיבוכים מיותרים. אכן נקל לכאורה לפלאח הפשוט והנבער, שנולד על אדמה ומים, והוא חורש וזורע, נקל לו לדעת מהי מולדת, הוא עצמו המולדת עץ נטוע על אדמתו.